החלטה בתיק בש"פ 7517/13

א.             בקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, מיום 18.11.13 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1018/12 בבית המשפט המחוזי בנצרת לפי המוקדם, בגדרי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996.

רקע

ב.             ביום 22.8.12 הוגש נגד המשיב (יליד 1988) ואחיו ג'ליל (להלן ג'ליל) כתב אישום לבית המשפט המחוזי בנצרת (תפ"ח 1018/12) בעבירת רצח. זו תמצית הפרשה: במהלך חודש רמדאן בשנת 2012 נהג בדראן, אחיו של המשיב (להלן בדראן), מספר פעמים ברכבו בכביש הסמוך למקום מגוריה של משפחת טבאש בכפר כעביה תוך שהוא מאזין למוסיקה בעוצמה גבוהה; משפחת טבאש העירה לו על כך, ולעתים נענה לבקשתם להנמיך את המוזיקה - ולעתים המשיך בשלו.

           ביום 28.7.12 נהג בדראן ברכבו ליד בית משפחת טבאש תוך שמוסיקה רועשת בוקעת מרכבו, משפחת טבאש העירה לו אך הוא המשיך בנסיעתו. לאחר מספר דקות חזר ועמד ליד ביתם ודיבר בטלפון הנייד שלו, ולקראתו יצאו שלושה מבני משפחת טבאש: חמד טבאש, נביל טאבש ובכר טבאש וביקשו ממנו להנמיך את עוצמת המוזיקה. שלושת בני המשפחה נקלעו לויכוח עם בדראן והוא נסע מן המקום. לאחר זמן קצר, חזרו למקום בדראן וג'ליל, ג'ליל ביקש כי אם תתעורר בעיה נוספת, יפנו אליו בני המשפחה ישירות. בינתיים הגיע למקום ג'לאל, אח נוסף של הנאשמים, ואף בינו לבין בני משפחת טבאש התעורר ויכוח. זמן קצר לאחר מכן, הגיע המשיב ביחד עם ג'ליל, בדראן, אח נוסף (בילאל) ועוד אדם נוסף שזהותו אינה ידועה. החמישה יצאו מן הרכב והתפתחה קטטה בינם לבין בני משפחת טבאש, שבמהלכה שלף המשיב כנטען אקדח וירה אל עבר חמד טבאש בכוונה לגרום לו חבלה חמורה. בכר טבאש (המנוח) התקרב אל המשיב, והוא ירה בו ממרחק של מטר אחד והמנוח התמוטט לרצפה. משהתקרב נביל טבאש לאחיו הפצועים ירה המשיב ברגלו הימנית. בשלב זה ירה המשיב באויר והזהיר כי יירה במי שינסה להתקרב אליו, ג'ליל שלף אף הוא אקדח ושניהם נסוגו לרכב ונמלטו מהמקום. המנוח נפטר בבית החולים כעבור חמש שעות מאבדן דם, חמד נדרש לעבור שני ניתוחים ושהה באשפוז תקופה ארוכה ונביל נזקק להתערבות כירורגית ולאשפוז.

           נוכח כל אלו יוחסו למשיב עבירות אלה: רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין התשל"ז-1977, חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק (שתי עבירות), אחזקת נשק לפי סעיף 144(א) רישה לחוק, נשיאה והובלת נשק לפי סעיף 144(ב) רישה לחוק, ירי במקום מגורים לפי סעיף 340 לחוק, ואיומים לפי סעיף 192 לחוק.

הליכי מעצר

ג.        עם הגשת כתב האישום כנגד המשיב וג'ליל הוגשה בקשה למעצרם עד תום ההליכים (מ"ת 1019-12). נטען לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר נוכח מסוכנותם החמורה, הנלמדת מן המעשים המיוחסים להם בכתב האישום, וכן נוכח החשש הממשי משיבוש הליכי משפט והימלטות, בשל בריחתם לאחר ביצוע העבירה והעובדה שהסגירו עצמם רק לאחר תשעה ימים. בדיון ביום 4.11.12, הסכים בא כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, ובית המשפט הורה על עריכת תסקיר מעצר. נקבע כי ג'ליל ישתחרר לחלופת מעצר.

           התסקיר מיום 29.11.12 לימד, כי המשיב - נשוי ואב לילד וללא עבר פלילי - מתקשה להבין את הדינמיקה אשר הובילה לתוצאות ההרסניות, וכי הוא חסר יכולות ומיומנויות לפתרון קונפליקטים. הוערך, כי קיימת סבירות גבוהה להישנות עבירות דומות בעתיד, במצבי לחץ, הומלץ שלא לשחררו לחלופה, וצוין כי המפקחים שהוצעו יתקשו לשמש דמויות סמכותיות. ביום 3.12.13 קבע בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' אברהם), כי המשיב יישאר במעצר עד תום ההליכים נגדו. על החלטה זו ערר המשיב לבית משפט זה, ובהחלטה מיום 13.1.13 נדחה עררו (בש"פ 9438/12, השופט צ' זילברטל). ביום 2.6.13 הוארך מעצרו של המשיב בראשונה בהסכמה (בש"פ 3367/13, השופט א' שהם); ביום 19.8.13 הוארך מעצרו של המשיב בשנית בהסכמה (בש"פ 5702/13, השופט י' דנציגר).

הליך עיקרי

ד.        ביום 26.8.12 נקבעה הקראת כתב האישום ליום 9.9.12. ביום 9.9.12 לא התייצב בא כוח המשיב והדיון נדחה. ביום 20.9.12 הוקרא כתב האישום ונקבע כי יינתן מענה עד ליום 29.10.12. בא כוח המשיב ביקש לדחות הדיון שנקבע ליום 25.10.12; הצדדים לא הגישו רשימת מועדים חלופיים מוסכמים ומשכך קבע בית המשפט כי המועד המקורי יישאר אם לא תוגש הרשימה עד ליום 22.10.12. בדיון ביום 25.10.12 ביקש בא כוח המשיב דחיה של 30 יום לצורך הסדרת הייצוג.

           לאחר דחיות מטעם המשיב וכן לשם משא ומתן, קוים דיון ביום 10.3.13, ונקבעו שני מועדי הוכחות לימים 23.5.13 ו-26.5.13. באת כוח המבקשת ביקשה דחיית מועד הדיון ביום 23.5.13 נוכח מועד דיון אחר הקבוע בהרכב אחר, ומועד דיון זה בוטל. בדיון שהתקיים ביום 26.5.13 נשמעה עדותו של עד אחד מעדי התביעה ונקבעו שלושה מועדי הוכחות נוספים, אולם הדיון שנקבע ליום 4.7.13 בוטל מטעמי בית המשפט. בהסכמה בוטלו הישיבות שנקבעו לחודש ספטמבר נוכח מינויה של באת כוח המבקשת לכהונת שיפוט. בדיון ביום 3.10.13 נקבעו שלושה מועדי הוכחות נוספים לימים 15.12.13, 1.1.14 ו-2.1.14.

הבקשה והדיון

ה.        בבקשה נטען כי מעשה הרצח האכזרי מעיד על מסוכנותו הרבה של המשיב, וכי שחרורו יגרום לשיבוש הליכי המשפט, נוכח קרבתם הגיאוגרפית של העדים למקום מגוריו. התסקיר לימד - כך נטען - כי המשיב נוטה להגיב באופן כוחני למול קונפליקטים, וקיימת איפוא סבירות גבוהה להישנות מעשים דומים מצידו. עוד נטען, כי העיכוב בשמיעת ההליך העיקרי נובע בעיקרו מסיבות שאינן תלויות במי מן הצדדים, וכי קבועים שלושה מועדים לשמיעת ראיות.

ו.        הדיון בבקשה זו נדחה לבקשת הסניגורים, וב-13.11.13 הוחלט בהסכמה על מעצר עד להחלטה בעקבות הדיון. באת כוח המדינה טענה, כי המדובר באדם מסוכן שלא נרתע מיריה מטווח קצר בשל סכסוך על מוסיקה רועשת, וכי החלופה נשללה; יש גם חשש לשיבוש, שכן עדי התביעה הם קרובי המנוח ושכנים. אמנם קצב ההתקדמות של התיק העיקרי אינו משביע רצון, אך משנשללה על-ידי שירות המבחן החלופה שהוצעה, ונוכח המסוכנות וחשש ההשפעה על עדים, אין מנוס מהמשך המעצר.

ז.        עו"ד יפתח טען למשיב, כי בעבר ניתנה הסכמת הסניגורים להארכות כיון שהיתה תקוה שהמשפט יסתיים, אך עתה מצויים אנו 15 חודש לאחר הגשת כתב האישום ונשמע עד אחד בלבד. רוב הדחיות לא היו בשל ההגנה; למשיב אין עבר פלילי והוא טוען לחפותו. על כן, יש לדחות את הבקשה.

הכרעה

ח.       אין חולק כי מצב שבו לאחר 15 חודשים נשמע עד אחד בלבד אינו סביר, גם אם אין לתלות אשם בפלוני או באלמוני, מבחן התוצאה מדבר בעדו. בתיק 52 עדים, שאמנם חלקם טכניים וניתן יהיה מן הסתם להגיע לצמצום המספר, אך עדיין נותרים עדי ראיה לא מעטים, ויש להביא בחשבון גם את פרשת ההגנה. מנגד, דחה בית משפט זה (השופט זילברטל (13.1.13)) בשעתו את ערר המשיב על מעצרו עד תום ההליכים, בציינו - בבחינת המעשה והעושה - את המסוכנות העולה מחומרת המעשה, קיפוח חיים, ואת חוסר האפשרות ליתן במשיב אמון, בשונה ממקרים אחרים שהובאו לפני בית המשפט (ושמהם גם הביא הסניגור בפני היום). גם התסקיר - כאמור - לא היה חיובי, חרף העבר הנקי.

ט.       שוב אומר בפעם-המי-יודע-כמה, כי תפקידו של בית משפט זה בתיקים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים הוא בקרת ההליך, והבדיקה אם נעה נקודת האיזון בין חרות הנאשם למסוכנותו. אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי, והתלבטתי בענייננו מאוד נוכח כל האמור. הסניגור המלומד ביקש שלא להטיל על הצדדים לפנות לקביעת מועדים נוספים בשל קשיי היומן, והציג את בש"פ 2970/03מדינת ישראל נ' נסראלדין (2003), שם שוחרר נאשם ברצח לחלופה בשל השתהות ההליכים. עוד הזכיר את החלטתי בבש"פ 6204/11 מדינת ישראל נ' חמודה (2011), בה שוחרר נאשם ברצח לחלופה בנסיבות אותו תיק, נוכח חלוף הזמן ואפשרות לחלופה שלא נשללה כשלעצמה. הנסיבה שעל הפרק בנידון דידן היא חלוף הזמן ללא התקדמות ממשית בתיק. לפני ימים אחדים (בש"פ 7260/13 מדינת ישראל נ' כיאל (18.11.13)), בבקשה הארכה ראשונה לפי סעיף 62, כאשר לא היתה התקדמות מספקת ומספר הישיבות הקבוע לא היה די בו, סברתי כי יש צורך בהחשה משמעותיתשל הדיון בתיק העיקרי, ולכן הוארך המעצר ב-45 יום, כדי שיוספו מועדים, ונאמר שככל שלא תהא התקדמות וזאת לא בשל המשיבים שם, יהא מקום להזמנת תסקיר בהמשך לבחינת חלופה.

י.        בענייננו המדובר בהארכה שלישית, קרי, המשיב במעצר מזה 15 חודש, זמן רב. לטעמי, על בית המשפט המחוזי בכגון דא ליתן דעתו להנחיית המחוקק לענין תשעת החודשים ולהעמיד את קידום המשפט בראש העדיפויות, הן לפי הנחיית המחוקק בסעיף 125 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 ("הוחל בגביית הראיות, ימשיך ברציפות יום יום עד גמירא, זולת אם ראה, מטעמים שיירשמו, כי אין כל אפשרות לנהוג כך") והן לפי המדיניות השיפוטית (ראו ע"פ 4865/09 פלדמן נ' בית המשפט המחוזי תל-אביב (2009), מפי השופט (כתארו אז) א' גרוניס; בש"פ 3838/90 מדינת ישראל נ' שילון, פ"ד מד(4) 360, 367-365 (1990), מפי המשנה לנשיא מ' אלון). כך בודאי כשהמדובר בנאשמים עצורים, עם כל העומס והקושי שבכך מבחינת בית המשפט. בנידון דידן קבועות רק שלוש ישיבות בהארכה המבוקשת, והמשמעות היא ככל הנראה הארכות נוספות. ועם זאת, יש להגן גם על אינטרס הציבור מפני מסוכנות המשיב, ולהבטיח שהמשפט יימשך ללא הפרעות ולא ישובש - והשאלה היא כיצד ניתן להבטיח את אלה. עוד ראוי למנוע, והדברים נאמרים מבלי לפגוע, כי הסנגורים בשל לוח צפוף בעבודתם יבקשו דחיות שבהן יישב הנאשם במעצר, ואחר כך יבוקש שחרור בשל המעצר.